תָּגָא

תָּגָא, תָּאגָאm. (v. אוג s. v. אוֹגֶן, אוּגְיָא, a. עוג, עגג) 1) crown. Targ. Cant. 3:11 (some ed. תַּגָּא, תָּגָּא). Targ. II Esth. 2:17 (ed. Vien. תַּגָּא); a. e.Snh.105a, v. חוֹצַף. Ab. I, 13, v. שְׁמַש. Gitt.57a שקליה קיסר לתָאגֵיהוכ׳ the Cæsar took off his crown and put it on the ground. Meg.6b תלת מאה מלכי קטירי ת׳וכ׳ Ms. M. three hundred crowned kings , a. e. 2) crownlet on letters. Men.29b מ״ט אית ליה תאגא why has the letter ה a crownlet?; Yalk. Gen. 19. Sabb.104a מ״ט … תָּגֵיח דקו״ףוכ׳ why is the crownlet of the Kof turned towards the Resh?Pl. תָּגִין, תָּגי. Targ. Esth. 1:3.Treat. Sofrim IX, 1 ב׳ דבראשית … ת׳ the Beth of breshith (Gen. 1:1) requires four crownlets.